על אף שההזעה הינה תהליך טבעי הנחוץ לגוף, הזעה עודפת או היפרהידרוסיס הינה תופעה רפואית מוכרת. כאשר הזעת היתר היא כללית (בשטחי גוף נרחבים) היא יכולה להוות תסמין למחלות כדוגמת שחפת, סרטן או פעילות יתר של בלוטת התריס. גם עודף משקל הוא גורם שכיח להזעת יתר. בנוסף, הזעה מוגברת מופיעה גם אצל נשים בגיל המעבר, בנפגעי שבץ מוחי ובחולי פרקינסון. הזעת יתר יכולה להתרחש גם כתוצאה מנטילת תרופות שונות, כגון אינסולין, תרופות נוגדות הקאה וטיפות עיניים. צריכת אלכוהול נקשרת גם היא להזעת יתר. הזעת יתר ממוקדת, באיברים כמו בתי השחי, כפות ידיים ורגליים ובפנים אינה קשורה בדרך כלל למצבי מחלה. נמצא גורם גנטי שמעורב בסוג זה של הזעה.

טיפולים רפואיים בהזעת יתר
קיימים טיפולים אחדים לדרגות שונות של הזעת יתר:

מלחים על בסיס אלומיניום. תכשירים על בסיס מלחי אלומיניום חוסמים את בלוטות הזיעה ובכך מונעים הזעה. פתרון זה מתאים לסובלים מהזעת יתר בדרגה נמוכה. יש לחזור על הפעולה כל מספר שעות על מנת לחסום מחדש את הנקבוביות.

בוטולינום טוקסין. בשיטה זו מופסקת פעילות בלוטות הזיעה על ידי הזרקת בוטולינום טוקסין לאזור המזיע וחסימת העצבים המשפיעים על ההזעה. יעילות הטיפול משתנה, אך בדרך כלל אפקטיבית עד תשעה חודשים שלאחריהם ישנו צורך בחזרה על הטיפול.

טיפול בחשמל, נקרא גם איונטופורזיס (Iontophoresis). בטיפול זה מניחים את האיבר המזיע בתוך מים ומעבירים דרכם זרם חשמל. החשמל פוגם בפעילות בלוטות הזיעה ואלה מפחיתות את פעילותן. טיפול אחד יכול להחזיק כשבוע, ומספר טיפולים יכול למנוע הזעת יתר לתקופה ארוכה יותר.

תרופות, משחות וכדורים. קיימות תרופות שיכולות לחסום את העצבים שמעבירים את "הפקודה" להזיע, אולם תרופות אלו בדרך כלל משבשות את מערכות הנוזלים בגוף. טיפול במשחה מכווץ באופן זמני את בלוטות הזיעה, ולעתים הורס אותן.

ניתוח. זהו ניתוח בשיטה אנדוסקופית. מבוצע חתך של ס"מ אחד בבית השחי, דרכו מוחדרת צינורית לבית החזה, ובאמצעות מצלמת וידאו מזהים את העצב וחותכים אותו (מכאן שם הניתוח- סימפטקטומי, כשם המערכת הסימפטטית- המערכת העיצבית) בגובה צלע מס' 2. זהו ניתוח ואשפוז קצר, ההתאוששות מהירה וקלה. ניתוח זה יעיל למיגור ההזעה בכפות הידיים. יעילותו של הניתוח לגבי בתי השחי וכפות הרגליים נמוכה. תופעת לוואי משמעותית שיכולה להופיע בעקבות ניתוח זה היא "הזעה מפצה"; כריתת העצב שמתבצעת בניתוח זה גורמת לגוף 'קצר'. הגוף שולח הוראה למקומות אחרים בו שיזיעו באופן מוגבר, לאחר שנחסמה בפניו האפשרות להפריש את הזיעה דרך כפות הידיים. זהו שיקול משמעותי בעבור המטופל העומד בפני החלטה- שהרי ישנו סיכוי לא קטן כי המטרד שהוא חווה בהווה יוחלף במטרד אחר ולפעמים גדול עוד יותר- הזעה בגב, בחזה, בישבן או בבטן, כשברבים מן המקרים הזיעה מופרשת מיותר ממקום אחד. ההערכה היא שכ-40 עד 50 אחוז מן המנותחים 'מקבלים' הזעה מפצה כתופעת לוואי של הניתוח. עם זאת, ניתוח זה הוא כיום האפשרות המקובלת על קופות החולים בארץ.